יצירותיה של האמנית לאה ניקל

שבירת מוסכמות, אומץ, מבע ייחודי וטוטאליות הם מתכון מצוין לציורים חד פעמיים ומעוררי השראה והתפעלות, כך שאין פלא כי לאה ניקל היא אחת הציירות הישראליות הבולטות ביותר. ניקל (1918-2005) זכתה בפרס ישראל לציור, עוד בחייה הוגדרה כ"גברת הראשונה של הציור בישראל" וגם בימינו מככבות יצירותיה בלא מעט מכירות פומביות באינטרנט וכן מכירות פומביות חיות.

החיים הטוטאליים של לאה ניקל

על מנת להיות אמן גדול באמת, כזה שמכירות פומביות באינטרנט מתהדרות ביצירות שלו, נדרשת טוטאליות – וניקל היא דוגמה מצוינת לכך.

היא עזבה את בעלה למרות שבאותה תקופה הדבר היה מאוד בלתי מקובל, כמה שנים לאחר מכן נקטה בצעד בלתי שגרתי אחר באותם ימים – עברה לפריז (בשנת 1950), כדי לשכלל את יכולות הציור שלה, וזאת כשהיא משאירה בארץ את בתה הקטנה (שגדלה אצל הדודה).

גם מבחינה אמנותית הפגינה ניקל טוטאליות מרשימה, וזאת לצד שבירת מוסכמות ויצירה מתוך שחרור והתמסרות ליצרים. התוצאה: ציורים עזי מבע ועתירי אנרגיה.

לפתני הצבע של ניקל

אחת ההגדרות היותר מדויקות לציוריה של לאה ניקל היא זו של חוקר האמנות גדעון עפרת, "לפתני צבע". מדובר על יצירותיה לאחר ששבה מפריז ב-1961 והתמסרה לטשיזם – סגנון שבמהותו הוא הפשטה נטו, ללא אובייקטים בכלל (מקור השם הוא המילה "טש" שפירושה כתם).

אם עד לתקופה בפריז ציירה ניקל בעיקר בסגנון פיגורטיבי, ועשתה זאת במיומנות מרשימה, הרי שהטשיזם שחרר אצלה פרצי אנרגיה עצומים והוביל אותה להתנסות בשלל טכניקות ובהן שרבוט, טפטוף, חריטה, ציור עם האצבעות ועוד ועוד. גם שטף דם במוח אותו חוותה, ואשר פגע במידה בלתי מבוטלת בחוש הראייה (וגם הוביל לדיכאון), לא עצר מבעדה של ניקל להמשיך וליצור, ובפרט לאחר שהבינה כי זהו ייעודה ואלה הם חייה.

הצלחה בארץ ובעולם

השילוב בין הכישרון יוצא הדופן, ההתמסרות הטוטאלית לציור, המוכנות להתנסות במגוון טכניקות והרצון לשבור מוסכמות הפכו את לאה ניקל לאחת האמניות הנחשבות ביותר לא רק בישראל הצעירה אלא גם ברחבי העולם.

היא הפכה לאחד השמות הבולטים בתחום הציור המופשט, והביעה ביצירותיה אופטימיות כובשת וזאת לצד תערובת של תמיהה ושמחה. ציוריה הוצגו בגלריות בינלאומיות יוקרתיות וכאמור גם בארץ זכתה להכרה וכבוד ואף לפרס ישראל (בשנת 1995, ביחד עם מנשה קדישמן).

מוכרת ומוכרת גם לאחר מותה – בין השאר באמצעות מכירות פומביות באינטרנט

גם לאחר פטירתה, בשנת 2005 ממחלת הסרטן, המשיכה ניקל להוות את אחת הדמויות הבולטות בסצנת האמנות הישראלית. סיבה אחת לכך היא כמובן כשרונה העצום וגוף העבודות מעורר ההתפעלות שהניבו למעלה מ-50 שנות יצירה ופעילות נמרצת. סיבה שנייה היא הפרסים הרבים בהם זכתה והתואר המחייב "הגברת הראשונה של הציור בישראל" שהפכו את הציורים של ניקל ליקרי ערך אף מעבר לערכם האמנותי והאסתטיקה המרהיבה שלהם, וסיבה שלישית היא הקרן שדאגה להקים בערוב ימיה. קרן זו מנהלת את עזבונה העשיר ופועלת במקביל בשני ערוצים – האחד תרומה שוטפת לרווחתם של הילדים חולי הסרטן אשר מטופלים בבית החולים "שיבא", והשני שימור השם לאה ניקל בתודעה הציבורית, בין השאר באמצעות שחרור מבוקר של ציוריה לגלריות או מכירות פומביות.

בשל המספר המצומצם יחסית של ציורים המשוחררים לקהל הרחב, כאמור בעיקר דרך מכירות פומביות חיות או מכירות פומביות באינטרנט, הביקוש ליצירות של ניקל גבוה – עובדה שבאופן טבעי מעלה גם את ערכם של הציורים. מסיבה זו כדאי לכל מי שרוצה לזכות בציור של ניקל, הן כדי ליהנות מהמבט המשוחרר והמרתק על העולם והן כהשקעה, להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק, ובה בעת להציב לעצמו מראש גבולות ברורים על מנת לזכות במכירה הפומבית במחיר אטרקטיבי באמת.

לאמנים ומעצבים נוספים בגלריית תירוש לחצו על הלינק.